צמיגי הדרום (2006) בע"מ נ' אילן סטריז' ואח'

החלטה

1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד עזבון המנוח באמצעות יורשיו, אלמנת המנוח ושני ילדיו הקטינים, ביום 14.10.13, בהעדר הגנה.

ברקע הבקשה תובענה על סך של כ- 46,000 ₪, בגין חוב נטען שצבר עסק שנוהל ע"י המנוח בשם גן עדן הובלות, בשל מוצרים ושירותים שרכש מהמשיבה.

המבקש, אשר מונה כמנהל עזבון המנוח רק ביום 31.10.13, לאחר מתן צו ירושה (שניתן ביום 29.10.13) ולאחר מועד מתן פסק הדין בהעדר הגנה, אינו חולק על המצאת התביעה באופן המהווה המצאה כדין לידי היורשים.

אלא שכתב התביעה הומצא לידי אלמנת המנוח במועד הסמוך למועד פטירת המנוח, שנפטר בנסיבות טראגיות ביותר עת שם קץ לחייו, ובטרם חלפו 30 ימי אבל, ולנוכח נסיבות אלה ונסיבותיה האישיות של אלמנת המנוח, בהיותה עולה חדשה שאינה שולטת בשפה העברית ואשר אך איבדה את בעלה ונותרה מטופלת בשני ילדיהם הקטינים בני ארבע ושש, לא התגוננה בשם העיזבון.

2.כידוע, בבקשות מסוג זה, מאחר ושאלת כשרות ההמצאה אינה במחלוקת, יש מקום לבחינת הסיבה למחדל וחשוב מכך, יש לבחון את שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא בסוגיה זו מעדיפה דרך כלל את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה, עמדה המתיישבת עם מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית המשקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ר' רע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון, ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה).

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור, כאשר לשם הדוגמא פרק הזמן שחלף הינו קצר, יש ואפשר להכיר בטעות של בעל הדין ואף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו (ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193).

כאן המקום להתייחס גם לשאלת האיחור בהגשת הבקשה, כשהמדובר באיחור של ימים ספורים.

בנסיבות העניין, ומאחר ועל בית המשפט לבחון שאלת הארכת מועד תוך "פזילה" לעברו של ההליך בגינו מבוקשת הארכה, לא מצאתי מקום לסלק את הבקשה מטעם זה בלבד, וזאת אף בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של העניין הנדון, לרבות כלל הפרוצדורות הנדרשות בשל העובדה כי המדובר בתביעה כנגד עיזבון.

ר' לעניין זה פסה"ד ברע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי (ניתן ביום 3.1.13, טרם פורסם), הגורס כי התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש, ולפיכך, בנסיבות המתאימות יש אף להידרש לטענותיו בגוף הבקשה לביטול אף בהעדרה של בקשה פורמלית ונפרדת להארכת מועד.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, ובנסיבות הקונקרטיות של פטירת המנוח, אשר כשלעצמן אינן שנויות במחלוקת, לא מצאתי מקום לדקדק עם המבקש תוך עמידה דווקנית על כללי הפרוצדורה ולהורות לפיכך על ביטולו של פסק הדין שניתן כנגד העיזבון בהעדר הגנה ומבלי שנשמעה עמדת מייצגיו.

המדובר בתביעה המופנית באופן אישי כנגד העיזבון, שעה שהועלתה טענה כי יש מקום לבחינה מדוקדקת של הדרישה לחיוב האישי, נוכח האפשרות הנלמדת מכתב התביעה ונספחיו לפיה המדובר בחוב השייך לחברה שהיתה בבעלות המנוח טרם פטירתו ואשר הינה אישיות משפטית נפרדת.

המבקש, מנהל העיזבון, מודה בהגינותו כי ייתכן וישנו חוב אמיתי, ואולם, נדרש האמור לעיל לבירור.

יוער, כי אמנם אין הבקשה נתמכת בתצהיר, אך הנטען בה בנוגע לנסיבות העדר ההתגוננות הקשורות בפטירה אינן שנויות במחלוקת של ממש וכל הנוגע לטענות ההגנה נלמד מכתב התביעה ונספחיו. במצב דברים זה, אין מקום לסילוק הבקשה רק בשל העדרו של תצהיר, אף כי דרך המלך הינה צירופו.

בנקודה זו יש לזכור, כי אין מבקש הביטול חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.

התמונה המצטיירת אפוא מצדיקה מתן יומם של היורשים בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדם במעמד צד אחד ומתן הזדמנות הולמת להשמעת טענותיהם.

יוער, כי אין יסוד לטענה לפיה לכאורה אין הבקשה מוגשת בשם הנתבעים האחרים שאינם העיזבון, שכן ממילא אין העיזבון נתבע אלא באמצעות יורשיו (או מנהלו) ולפיכך וודאי שאין כל תקומה לתביעה נגד היורשים שלא בכובעם כמייצגי העיזבון, בנסיבות בהן אין חולק כי המדובר בתביעה כנגד העיזבון ולא כנגד היורשים באופן אישי.

מעת שמונה המבקש לשמש כמנהל העיזבון, בסמכותו להגיש את הבקשה.

לאור כל האמור, ולנוכח ההלכה המקובלת לפיה יש בד"כ להעדיף את השגת המטרה העיקרית לעשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי פרוצדורה, יש מקום בנסיבות העניין לשמר את זכות הפניה לערכאות ובאיזון הנכון ליתן למבקש יומו בבית המשפט.